סקוברוניק נ' סופר מוטור שיווק (1992) בע"מ

פסק דין

התובע הגיש תביעה נגד הנתבעת, ממנה קנה אופנוע.

עילות התביעה הן שתיים: האחת, טוען התובע כי הנתבעת התחייבה להנפיק לו חשבונית על מלוא מחיר ההזמנה 129,985 ₪ (נספח ג' לכתב התביעה), וכי הוא הסתמך על כך משיקולי מס, אך הנתבעת הנפיקה לו חשבונית על הסך 108,000 ₪ בלבד (נספח ה' לכתב התביעה), דבר שגרם לו הפסד במס ערך מוסף ובאפשרות לקזז פחת במשך 5 שנים.

עילת התביעה השניה, לטענת התובע, הינה "פגמים ויזואליים בחישוק הקדמי ובכיסויי הפלסטיק", המוערכים ע"י התובע ב-10,000 ₪ (סעיף 12 לכתב התביעה).

הנתבעת דוחה את התביעה, וטוענת כי התובע בעצם מבקש כי תופק חשבונית פיקטיבית, וזאת מאחר ומחיר העיסקה נכתב במפורש בהזמנה, התובע שילם 55,000 ₪ (קבלה, נספח ד' לכתב התביעה) ומסר אופנוע בשווי 53,000 ₪, כנגדו הוציא חשבונית לנתבעת. הדבר כתוב בהזמנה ובחשבונית, והתובע אישר את העובדות בדיון (פרוטוקול, עמ' 2, שורות 12-14).

הנתבעת טוענת כי המחיר הסופי של האופנוע ניתן לתובע לאחר הנחה, ושוללת את האפשרות שתופק חשבונית בסכום העולה על הסכום ששולם בפועל עבור העיסקה.

לעניין הפגמים באופנוע הכחישה הנתבעת את הדברים באופן גורף בכתב ההגנה, אך לא שללה אפשרות כי התובע יזכה לתיקון הפגם על חשבון הנתבעת, אם היה קיים בעת מסירת האופנוע. נציגת הנתבעת חזרה על כך בדיון (פרוטוקול, עמ' 3, שורות 22-23), וטענה כי התובע לא הוכיח את הפגמים באופנוע ושוויים.

לאחר ששמעתי את העדויות ועיינתי במסמכים נוספים, שהוצגו בדיון, אני מחליטה לדחות את התביעה.

התובע, עו"ד במקצועו, מעיד על עצמו שקנה אופנועים רבים מהנתבעת (סיכומים, פרוטוקול, עמ' 7, שורה 29), לא הכחיש כי שילם על האופנוע בסך הכל 108,000 ₪: 55,000 ₪ בכרטיס אשראי ו-53,000 ₪ בהחזרת אופנוע, שמחיר המחירון שלו היה 53,900 ₪ (ראה לעניין זה עדות מר שחר (פרוטוקול, עמ' 6, שורות 30-31). התובע לא הוכיח את שוויו המדוייק של האופנוע שרכש, אך ברור כי הוא מעט מעל 101,400 ₪, לאור התוספת שיש להוסיף בגין היותו רכב חדש, שלא עבר כל נסועה, ש"עלה על הכביש" רק לאחר 7 חודשים (פרוטוקול, עמ' 7, שורות 3-8). הסכום 108,000 ₪ נראה סביר בנתונים אלה, ומשלא הוכח אחרת. ממילא אין רלוונטיות לשווי האופנוע הנרכש, לאחר שהתובע הסכים למחיר הרכישה, המחיר שיקבל עבור האופנוע שמסר בעסקת "טרייד אין" והתשלום הנותר. כל הפרטים מופיעים בבירור בטופס ההזמנה נספח ג' לכתב התביעה, ואשר בדיון הוצג לי כי התובע גם חתם על המסמך, והוא אישר זאת בדיון (פרוטוקול, עמ' 5, שורות 1-17).

אני מוצאת כי לא היה כל בסיס לדרישת התובע או לציפייתו כי תופק לו חשבונית לא אמיתית בסכום, שלא שולם, אלא הוא היה מודע למחיר העיסקה ולפרטיה.

גם בעיסקה הקודמת, שבוטלה, נספחים א' ו-ב' לכתב התביעה, או בכל אחת מעשר העסקאות שעשה התובע עם הנתבעת, לא הוכח מצב של הפקת חשבונית בסכום העולה על סכום העסקה האמיתי, ואין לקבל ציפיה של התובע כי כך יהיה.

אם טעה התובע להאמין כי הנתבעת תפיק לו חשבונית בסכום שונה, אפילו עקב טעות, הרי שמדובר בטעות מבחינתו בכדאיות העיסקה, ואין בסיס לחיוב הנתבעת בנזקים שנגרמו לתובע עקב אמונתו המוטעית כי הנתבעת תפיק עבורו חשבונית בסכום, שלא שולם.

לעניין הנזק לאופנוע, שנמסר לתובע, התובע לא הוכיח את טענתו בכל צורה שהיא, ואין מנוס מלייחס לתובע רמת ידיעות גבוהה יותר במשפטים מאשר ציבור הפונים לבית המשפט לתביעות קטנות בדרך כלל. התובע לא הציג תמונות נזק, לא העריך את הנזק ע"י איש מקצוע מטעמו, לא הביא אפילו הצעת מחיר לתיקון ולמרות שטען בכתב התביעה באופן כללי וסתמי כי באופנוע התגלו פגמים ויזואליים בחישוק הקדמי ובכיסויי הפלסטיק המוערכים ב-10,000 ₪, הביא לדיון אסמכתא למחיר של חישוק מלא וחדש בסך 5,620 ₪ (ת/1). מכאן שאין בסיס להערכת התובע בכתב התביעה, שכן היא עלתה פי שניים ממחירו של חלק חדש לגמרי, והתובע לא הוכיח את הנזק או את שוויו.

אין בקביעה זו כדי לבטל את נכונות הנתבעת, שהתבטאה כל העת במסרונים ואף בדיון, לבדוק את טענותיו במוסך מטעמה, ולבצע תיקון במידת הצורך.

אני קובעת כי התביעה לא הוכחה, ולהיפך, עצם הגשת התביעה מעלה תחושה קשה של נסיון לקבלת דבר שאינו מגיע לתובע על פי דין, תוך הצגה לשלטונות המס של עובדות לא נכונות.

התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 400 ₪ ועוד דמי בטלה לעד, מר אלדד, בסך 200 ₪, וזאת במשלוח המחאה ע"ס 600 ₪ לנתבעת תוך 30 יום ממסירת פסק הדין.

המועד להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי הוא 15 יום מיום מסירת פסק הדין.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ד' אדר ב תשע"ד, 06 מרץ 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: